זהר כבר בדקה
GBS בהריון – מהו ?
חיידק הסטרפטוקוקוס מקבוצה B (GBS) עלול להדביק את העוּבּר, בעיקר במהלך הלידה, ויכול לגרום ליילוד מחלה קשה (אלח דם) ואף למוות בשבוע הראשון לחיים.
ה – GBS גרם בשנת 1995 בארה"ב לשיעור אלח דם ביילודים בשיעור של
1.7/1000 או 8000 – 7000 מקרים חדשים.
עקב השכיחות הגבוהה וחומרת המחלה אצל היילודים, המרכז לבקרת מחלות (CDC) האמריקני יזם תוכנית שמטרתה להקטין את שיעור אלח הדם ביילודים כתוצאה מהדבקה ב – GBS.
התוכנית לניהול הריון ולידה עם GBS אומצה ב – 1996 על-ידי האגודה האמריקנית למיילדות וגינקולוגיה והן על-ידי האגודה האמריקנית למחלות ילדים, והופצה בכל רחבי ארה"ב כחוק פדראלי.
התוצאה : כבר בשנת 2000 , ירד שיעור מקרי אלח הדם מ – GBS ביילודים ב – 65% ל – 0.6/1000 לידות חי.
כלומר : ניתן למנוע את המחלה הקשה הנובעת מהדבקה ב – GBS בלידה.
מטרת מאמר זה , לתאר את התהליך שהביא לירידה בשיעור המחלה ולבאר את ההנחיות לנשים ההרות בנוגע ל – GBS בהריון.
נוכחות GBS בנרתיק האישה ההרה ללא גרימת כל הפרעה לאישה (כגון: גרד, עקצוץ, הפרשה חריגה) נקראת נשאות ל – GBS .
בארה"ב כ – 40% – 15 מהנשים ההרות נשאיות ל – GBS.
בישראל : רק כ – 6% – 3.
הסיבה להבדלים הגדולים (פי 5 פחות בישראל) לא ברורה, אך הסבר חלקי ניתן עקב השוני הגיאוגרפי, הגיל, ולדנות, וכן מספר המקומות שמהם בודקים את נוכחות החיידק.
נתון חשוב נוסף שיש לזכור הוא, ששיעור הדבקות היילודים מתרחש ברובו במהלך הלידה (75% מהמקרים).
אם נניח שאפילו רק 20% הוא אחוז הנשאות בארה"ב, ו – 75% מהעוברים נדבקים ב – GBS במהלך הלידה, הרי שכ– 15% מכל העוברים יהפכו לנשאים בלידה, שיעור מאוד גבוה ומדאיג.
לשמחתנו, אלח הדם, הספסיס, מחלה הגורמת לתחלואה קשה ואף לתמותה, קורית רק ב – 1% מכלל היילודים ההופכים לנשאים בלידה.
גורמי הסיכון לאלח הדם כתוצאה מ – GBS הם חשובים, כי הם מאפשרים לחפש את הנשאות בעיקר אצל אותן נשים הנמצאות בסיכון גבוה לכך.
פגות או יילוד במשקל נמוך, חום אימהי מעל 38 בלידה, ירידת מים מעל 18 – 12 שעות, ילד קודם שחלה באלח דם כתוצאה מ – GBS ודלקת בדרכי השתן כתוצאה
מ – GBS בהריון הנוכחי, הם גורמי הסיכון השכיחים למחלת היילודים.
את הנשאות ל – GBS ניתן לגלות בקלות יחסית, על-ידי נטילת תרביות מהאישה ההרה.
מתן טיפול אנטיביוטי תוך ורידי ליולדות הנשאיות במהלך הלידה מקטין בצורה משמעותית את שיעור הדבקת היילודים ב – GBS ואת התחלואה הקשה אחר-כך.
אין טעם לטפל באנטיביוטיקה בנשאיות לפני תחילת הלידה, מכיוון שזמן קצר לאחר תום הטיפול, הנשאות חוזרת.
ובכן, השאלה הכמעט יחידה שנותרה למענה היא מיהן הנשים ההרות הנשאיות, איך נאתר אותן, נטפל בהן במהלך הלידה ונוריד בכך את שיעור הדבקת היילודים
ב – GBS.
בארה"ב כיום מומלץ לבצע תרביות מהנרתיק/רקטום בין 37 –35 שבועות הריון לכל הנשים ההרות, ובמידה ומתגלה נשאות ל – GBS, לטפל באנטיביוטיקה תוך ורידית במהלך הלידה.
בישראל – חוזר מנכ"ל משרד הבריאות משנת 2005, הנחה לא לבצע סקר לנוכחות חיידק ה – GBS באופן שגרתי לכל הנשים ההרות, עקב השכיחות הקטנה יחסית לנשאות ל – GBS בישראל ושיקולי עלות/תועלת לתחלואת היילודים במחלה.
הטיפול האנטיביוטי במהלך הלידה ניתן על-פי ההוראות הבאות :
1. אישה שילדה בלידה קודמת יילוד אשר חלה באלח דם כתוצאה מ – GBS (ללא קשר לנשאות)
2. דלקת GBS בדרכי השתן במהלך ההריון הנוכחי (ללא קשר לנשאות)
3. צירים לפני שבוע 37, הגורמים לשינויים ברורים בצוואר הרחם – לפני קבלת תשובת תרבית שנלקחת בקבלה לבית החולים. במידה ונשללת נשאות בתרבית, מפסיקים את האנטיביוטיקה. כך גם במידה והלידה נעצרת והאישה נשאית
4. נשים אשר אובחנו כנשאיות ל – GBS בהריון הנוכחי
5. ירידת מים מעל 18 שעות
6. חום אימהי מעל 38 במהלך הלידה
נשים המתוכננות לעבור ניתוח קיסרי מתוכנן (לפני תחילת הלידה או ירידת מים), נמצאות בסיכון נמוך להדבקת היילוד, ולכן אין צורך לתת להן טיפול תוך ורידי מניעתי, ללא קשר לנשאותן. במקרה ומתרחשת אצלן ירידת מים מעל 18 שעות לפני הניתוח הקיסרי המתוכנן, יש לתת מנת אנטיביוטיקה אחת בתחילת הניתוח הקיסרי.
ולבסוף, סוג האנטיביוטיקה : חיידקי ה – GBS רגישים למשפחת הפנצילינים, ולכן נטפל בפנצילין G או אמפיצילין (את המינון המדויק נשאיר לרופאים) – מנה כל 4 שעות עד ללידה.
ד"ר יורי פרליץ
אחראי היחידה לסיכון גבוה ומחלקת יולדות
המרכז הרפואי "פוריה"
