אפיזיוטומיה חתך חיץ

מהי אפיזיוטומיה או חתך חיץ?

בחדר הלידה הפעולה נקראת בפי הצוות – אפיזיוטומיה או חתך או אפיזיוטומי או בשם החיבה "אפּי"…
אפיזיוטומיה היא חיתוך כירורגי יזוּם של איזור חיץ הנקביים – הפרינאום, המבוצע בעת השלב השני של הלידה.
חיץ הנקביים הוא האיזור שבין הנקבים – פי הטבעת ופתח הנרתיק, העטופים בשרירים טבעתיים בצורת 8.
מטרת חיתוך החיץ היא להרחיב את פתח הנרתיק על מנת שהתינוק יצא ביתר קלות.
החיתוך נעשה באמצעות מספריים הנמצאים בערכת הלידה בכל חדר לידה.
החיתוך יכול להיעשות באמצע – אפיזיוטומיה מדיאלית, ויכול להיעשות בצד – באלכסון – אפיזיוטומיה מדיו-לאטרלית.
בארץ מקובלת אפיזיוטומיה מדיו-לאטרלית – מבצעים חתך אלכסוני מפתח הנרתיק הפונה לרגל ימין של האישה (כי רוב המיילדות והרופאים, כשאר האוכלוסייה – הם בעלי יד ימין דומיננטית…) והחוצה, לכיוון המפשעה.
החל משנות ה – 20 של המאה הקודמת הוחל שימוש גורף באפיזיוטומיה בבתי החולים בעולם המערבי.
ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליץ על ביצוע של אפיזיוטומיה ב – 10% מהלידות בלבד.
בארץ בשנת 2008 ירד הממוצע ל-14% והמצב מאז ללא שינוי.
באתר ניתן לראות את נתוני בתי החולים השונים, אין ספק שזהו נתון שחשוב לבדוק כשמחליטים "איפה ללדת" .
ב-2008 נבדק במקביל גם נושא הקרעים, ונמצא כי למרות ששיעור חתכי החיץ הולך ויורד, אין עלייה בשיעור הקרעים הספונטאניים.
לאורך השנים, מאז הופסקה מדיניות חיתוך החיץ הרוטינית בחדרי הלידה בישראל, נשמעו כל העת טענות כדוגמת "אם לא נחתוך יהיו לנו המון נשים שתיקרענה קרעים משמעותיים!" משמח לגלות שהעובדות תומכות ביכולתה של האישה ללדת, ולהישאר שלמה.
קרע ספונטאני, מעידות נשים, הינו קל בהרבה להחלמה מחתך יזום, ועל פי פני סימקין המינוח המוצע הוא "היפרדות הרקמה" – TISSUE SEPARATION. האם זו "מכבסת מילים"…? לא יותר מהביטוי השגור ו-אינשאללה עוד מעט האנכרוניסטי- "חתך מבוקר", מכבסת המילים מספר אחת בעיניי.

כשהייתי הרה לראשונה וחיפשתי בית חולים ללדת בו את בכורי, המצב היה אחר ;
השנה הייתה שנת 2002 והמסר שיצא אז מחדרי הלידה המתקדמים יותר בתחום חיתוך החיץ היה "אצלנו כבר לא חותכים כשיגרה", לעומת חדרי לידה שעדיין חתכו כשיגרה בלידות ראשונות – למעלה מ – 90% מהלידות הראשונות הסתיימו עם אפּי, בחלק מבתי החולים בארץ דאז.
והאמינו לי, חיפשתי הרבה – מבחינה גיאוגרפית יכולתי ללדת בכל בית חולים במרכז הארץ, וניג‘סתי לכל מי שיכולתי בכל חדרי הלידה הרלבנטיים לי…
כשהתחלתי להיפגש עם מנהלי המחלקות וחדרי הלידה במסגרת איסוף החומר לאתר, בקיץ 2005, גיליתי ש – כמו הרבה פעמים, יש חדשות טובות וחדשות רעות…
החדשות הטובות הן – שכיום וכבר מאז אמצע העשור הקודם למעשה, אין בית חולים בארץ שנהוגה בו אפיזיוטומיה כשיגרה בלידות ראשונות, בוודאי לא בלידות חוזרות, והנתונים הולכים ומשתפרים כל הזמן.
הבשורות הרעות, ובעיניי אפילו המרעישות, הן – שברוב בתי החולים עימם נפגשתי באותן שנים, לא ידעו לומר לי מהו אחוז הלידות בהן מתבצעים חתכי חיץ בין כתלי חדר הלידה שלהם.
הייתי מופתעת – בעיקר מהפער האדיר בין מידת החשיבות שאנו כיולדות מייחסות לכך ובין מידת החשיבות שמייחסים לכך בחדרי הלידה – אשר, פשוטו כמשמעו – "לא סופרים" את זה…!
במהלך העבודה מול הגורמים השונים בבתי החולים היו כאלו שפינו את הזמן על מנת לספור עבורי את האפיזיוטומיות שבוצעו אצלם, מאחר והנתון – בשונה מנתונים אחרים כגון שיעורי הניתוחים הקיסריים או שיעורי האלחושים האפידוראליים – אינו נמצא "תחת היד" בזמינות גבוהה.
אסייג ואומר שהשינוי לטובה אינו קורה ללא סיבה והוא קורה בגדול, אך עוד דרכנו ארוכה.
השינוי קורה ויקרה כי אנחנו היולדות לא מסכימות להיחתך ללא צורך אמיתי, ומוכנות להשקיע הרבה בהכנת הפרינאום ללידה על מנת להישאר שלמות.
השינוי קורה ויקרה כי הצוות הרפואי והסיעודי – המיילדות וגם הרופאים – משקיעים הרבה מאד על מנת שלא לחתוך נשים ללא צורך משמעותי ;
הדיון מהו "צורך משמעותי" הוא דיון מקצועי מעניין ואמיתי שקורה ממש עכשיו, בין אנשי המקצוע בארץ ובעולם ועל כך עוד נשמע מפי רופאים, מפי מיילדות ועוד.

מנתוני השנים האחרונות (2009 עד 2014 בעיקר) שהגיעו לידיי עד היום, בתי היולדות שמככבים בשיעורי חתך נמוכים הם הדסה עין כרם, הלל יפה, הדסה הר הצופים , פוריה  ו-"העמק" עם אחוזים חד ספרתיים של אפיזיוטומיה.