זהר כבר בדקה
מאת: כוכבה ברכה, מטפלת שיטת פאולה ודולה
מהי שיטת פאולה ? מכירות את זה שציירים מגלגלים את הלשון כשהם מרוכזים בציור? זה קורה גם לילדים קטנים בתחילת התפתחות המוטוריקה העדינה. אולי תהיתם על הקשר האינסטינקטיבי בין הלשון לעיניים, ליכולת הריכוז שלנו, לפתחים נוספים בגופנו ולקצותיו, כמו קצות האצבעות המציירות ואוחזות במכחול או קצות האצבעות הנאחזות בסדין המיטה בעת כאב הציר?
מכירות את זה שבשעת מתח, הפה מתהדק ונסגר, הלסת ננעלת ולפעמים שרירי הלסת פועמים, הלשון מתהדקת אל החיך ואם תשימי לב אז גם פי הטבעת מכווץ מידי..? או איך העיניים מתהדקות בעת בליעת הרוק?
כל אלא דוגמאות המראות את הקשר הרפלקסיבי שיש בין הפתחים והקצוות לבין שאר הגוף, וגם בינם לבין עצמם.
פאולה גרבורג ז"ל, גילתה בגופה שאפשר לרפא את הגוף, לווסתו ולהיטיב את תפקודו, על ידי הפעלת השרירים האלה, ושהשפעת השרירים והנעתם, מעוררת תגובת שרשרת בכל הגוף.
תגובת שרשרת זו פועלת בגוף כמו אפקט הפרפר. מערכת העצבים האחראית על שרשרת התגובות הלא רצוניות האלה היא המערכת האוטונומית, והחלק במוח הנו החלק הקדום, אותו מוח שאחראי על הידע הקדום של גוף האישה בשעת הלידה.
צירי הלידה, הפרשת ההורמונים הקמאיים של הלידה, הרפיה עמוקה והתמסרות לגלי הכיווץ ההולכים ומתגברים והורמוני שיכוך הכאבים – האנדורפינים, שמאפשרים את המעבר דרך הכאב,
גלי הכיווץ והשחרור הריתמיים נועדו להעמיק את השחרור וההרפיה אחרי כל כיווץ, ולקבל את הגל הבא וכך התפתחות של לידה ספונטנית מתקדמת.
גוף משוחרר מעכבות וחופשי מאפשר לתנועה אדירת כוח ועצמתית להתרחש בגוף היולדת, אז יש סיכוי ללידה להיות טובה יותר מהירה יותר ורכה יותר.
אבל הציוויליזציה ומערכות הטאבו החברתיות, בין אישיות ואישיות, יוצרים עכבות.
העכבות האלה מתנקזות אל השרירים הטבעתיים הנמצאים בפתחי הגוף, ובקצותיו .
השערים של החושים,
פתחי האכילה והנשימה,
פתחי ההפרשות,
ופתח הפריון שאחראי לקבל ולתת חיים.
ככל שרשומות יותר עכבות בשרירים אלה, כן יקשה עליהם לתפקד באופן מיטבי ועל המח הקדום לקבל את הבמה הנחוצה לו לשעת הלידה.
באותה מידה, ככל שעכבות אלה מעובדות יותר ומאיימות פחות, ככל שהגוף עובר תהליך שחרור מעכבות, המח הקדום יכול לקבל את הבמה ולהוביל את הלידה במסלול עוקף ניאוקורטקס. מרחב בו ההוויה של היולדת מרוכזת בהווה ריתמי ונשימתי.
בואו נבחן רגע את הפתחים והקצוות של הגוף.
• החושים מרוכזים בהם: ראיה, שמיעה, טעם, ריח, ואפילו מישוש אמנם כל העור מעוצבב בכדי לחוש אבל השפתיים וקצות האצבעות מעוצבבים יותר.
• פתחי הגוף הם השערים של הגוף לא רק מהבחינה החושית. הנשימה, האכילה והשתייה, הפעילות המינית, הלידה, הטלת ההפרשות, כל אלה פעולות של הכנסה אל הגוף ופליטה מהגוף וכמובן של אינטימיות והתחברות אל העולם החיצוני או הימנעות וסגירה של קליטה מהחוץ.
• מהבחינה הנוירולוגית הפתחים והקצוות מעוצבבים על ידי כל מערכות העצבים. אפשר לפעול בהם באופן רצוני אך מערכת תגובה לא רצונית מפעילה אותם במקביל ומבחינה התפתחותית, קודם.
• הפסיכולוגיה המודרנית (פרויד) הגדירה את התפתחות האדם בשלבים של התפתחות התודעה והנפש סביב ספינקטרים…. אוראלי, אנאלי, פאלי…. ובעצם הגדירה אדם בוגר יותר ככל שהשיג שליטה ולמידה של השלבים הנקראים על שם הספינקטרים.
• בחברות שונות, מהחברות השבטיות ועד האדם המודרני, בתרבויות שונות, אזורי הפתחים והספינקטרים, הם אזורים עמוסי טאבו חברתי. הרבה איסורים נערמים על הפתחים.
דוגמאות? בבקשה:
עיניים: להישיר מבט או לא להישיר מבט. לא ללטוש עיניים, לא ליצור קשר עין עם זרים, לעשות עיניים, לקרוץ כמחווה מיני, או כמחווה של ברית נסתרת או כרמז
פה: לא לירוק לא לצעוק לא לצקצק, לשרוק כמחווה סקסואלי, לצקצק ולמצוץ שריקה. לנשק, לא לנשק ואיך לנשק נושא מידע חברתי חשוב, לא לחרוץ לשון, לא לצעוק, לא לדבר, לשתוק, לחרוק שיניים, לקפוץ שפתיים, לנשוך את הלשון
אף: לא לדחוף את האף, לא לרחרח, להריח פרח, לעקם את האף, אף ארוך
אזניים: לא לצוטט לשיחות של אחרים. אזניים לכותל, ולהקשיב
פתחי רצפת האגן: מסומנים כאזורי טאבו ואיסור, נתפסים כ"מלוכלכים", קללות רבות מערבות את שמותיהם. הם אסורים לשימוש בפומבי. בחברות מסורתיות אסור לקיים פעילות מינית לפני הסדרת הסכמים חברתיים כמו נישואין. מתבצעת בהם מילה וכריתה בחברות מסוימות.
תקצר היריעה מלתאר את העומס, המידע, הקשיים והתוקפנות וגם העינוגים והשמחות שנובעים מאברים אלה.
יתכן שכל האיסורים, הקשיים והעומס המוטלים על אזורים אלה, כל הטאבו, נמצאים שם בגלל היותם אזורים של חושניות ועונג מחד ומערבים יחסים חברתיים מאידך, מעוררים בעקבות כך דחפים ורצון לעונג מחד וצורך חברתי בהסדרת הדחפים האלה מאידך.
מכאן נולד הר הטאבו היונק מרגשי הפחד הבושה והאשמה, וגם מהקושי הממשי לנהל את כל המורכבות הזו.
עובדה זו אמורה להסביר מדוע מפגש של היולדת עם גופה נושא איתו פוטנציאל נפיץ מצד אחד ועצמתי מאד מהצד השני.
אלה אזורים שבהירות רצונה של היולדת חשוב בהם, נגיעה או כניסה אל גופינו הינה חדירה לפרטיות וכן הוצאה של משהו מתוכנו הנו מעשה פרטי.
רשותנו והסכמתנו הופכת מעשים אלה למותרים על ידינו, ואילו חדירה כזו ללא הסכמה עשויה להיות נחווית כתקיפה או אונס. המשמעות שאנו נותנות לאיברים אלה והמידע האצור בהם יכולים להיות או סיבה למעצור או לשחרור.
תנועות של קפאון ונעילה, פעירה ללא תנועה,עצירות ועוד, יכולות להתרחש בספינקטרים במצבי טראומה, הפתעה, או כתגובה לאיום או לתחושת איום, וגם כתגובה לזכרון של טראומה.
בלידה יכולה להיווצר עצירה ואפילו סגירה של צוואר הרחם ונסיגה של העובר במעלה תעלת הלידה. בטבע זה קורה כי אם העובר והאם היולדת מאוימים על יד חיה טורפת או כל הפרעה אחרת, היולדת תעצור את הלידה ותחפש מקום בטוח יותר.
לעומת זאת שחרור של ספינקטרים יכול להביא איתו שחרור כוללני, הבולט במצב זה הוא הצחוק, הבכי, השירה. אפילו פעולה של הקאה, הטלת הצואה ולהבדיל, העונג המיני והאורגזמה.
בחברות רבות ובחסות הפרדיגמות המקובלות, הפכו הספינקטרים להיות נשאים של טאבו חברתי ותוך כך לאברים שלא מדברים עליהם.
איך שיטת פאולה מאירה, מעירה, מניעה ותומכת בהכנה ללידה
שיטת פאולה מתרגלת את השרירים הטבעתיים וקצוות הגוף, ואת האיברים שבפתחים כמו עיניים ולשון, מעודדת את הפעלת תיבת הקול, ומעודדת את הגוף להפוך למנחה פנימי לתנועה חופשית. תנועות פשוטות אלה מגרות שרירים מכווצים אלו להשתחרר, והגוף יכול לנוע ולהגיב מתוך הדרכה של ידע קדום זה.
יכולתי לומר ולחזור ולומר ששיטת פאולה הינה שיטה שמשתמשת בתרגילים פשוטים של כווץ ושחרור, הנעה רוחבית מצד לצד ועוד וריאציות של ניגודי תנועה ריתמיים שמעוררים תגובות שרשרת בגוף וזה יהיה נכון.
מקובל לחשוב ששיטת פאולה מחזקת את שרירי רצפת האגן וזה גם נכון, אבל, אלה הן אמיתות חלקיות. אמיתות חשובות מאד אבל החשוב יותר בעיני זה ששיטת פאולה מכוונת את התודעה אל הנחיית הגוף היודע. אל הפעולות הריתמיות הפשוטות ולהלך רוח מסור ובוטח, לעיתים מדיטטיבי מאד, תוך כדי תנועה. הלך רוח זה תומך לידה בוודאות .
רצוי מאד שיולדת המתעתדת להשתמש בתרגילים מהשיטה תכיר אותה קודם, מומלץ מאד לתרגל ולהכיר את השפה הפאוליסטית, אך גם יולדות שלא הכירו את השיטה קודם נתרמות מאד מהשיטה בשלבים שונים של הלידה.
לידה פיזיולוגית וטבעית יכולה להיתרם מאד מעבודה עם שיטת פאולה אך גם לידה אפידוראלית יכולה להיתרם משמעותית ומהותית.
בלידה כזו, כשחצי הגוף התחתון מוגבל בתנועה, אפשר להניע ולהשפיע דרך העיניים, הנחיריים, הפה, הלסת, הלשון, הנשימה, העפעפיים, הצוואר, תיבת הקול, הכתפיים וכפות הידיים. זה יכול לעזור להתקדמות הלידה באופן דרמתי .
המנחה בשיטת פאולה כדולה
ההנחיה בשיטת פאולה הינה הנחיה טיפולית פתוחה ומכילה. ממש כמו דולה טובה, מנחה בשיטת פאולה מציעה מינימום התערבות ומקסימום נוכחות כעדה מכילה.
תפקידה של המנחה (מטפלת) הוא יצירת והחזקת מרחב מוגן ומכיל, מקום בטוח בו תוכל המתרגלת להניח למנגנוני הבקרה לעזוב ולהתמסר למה שעולה מן הגוף, ותוכל לתת לתרגיל לעבוד בתוכה. כמו בהומיאופתיה, הגירוי התנועתי ינותב באופן טבעי לאזור שמבקש תמיכה או תיקון או עידוד של תהליך שכבר מתרחש ממילא.
התרגילים ניתנים כגירוי והתגובה תנבע מהיכן שנכון לה לנבוע, מההיבט הגופני, הנפשי והרוחני-תודעתי.
המנחה מציעה מינימום של התערבות ומקסימום של נוכחות כעדה מכילה, אלא אם כן משהו מבקש את תמיכתה הפעילה. המנחה מוכנה לשוב בכל רגע שתידרש לכך ולאפשר למתרגלת למלא את המרחב ולפגוש בו את כוחותיה. גם המתרגלת לומדת לאמץ בתוכה את ההיבט המתבונן בהכלה, בשקט ולרב ללא מילים.
עבודה עם מילים שעולות כתגובה לתרגיל היא אפשרית וגם היא עשויה לעזור למתרגלת. מילים הנבחרות בקפידה עשויות להפוך לחלק ממכלול התרגול, אם זה נכון למצב, אך שיקול דעת וזהירות מחויבים כאן כי למילים יש כוח מסיח ולעיתים עדיף בלעדיהן.
היבט נוסף של מפגש הצרכים של היולדת עם הכלים שיש לשיטת פאולה להציע נשען על ההבנות אליהן הגיע ואותן מציג מישל או'דנט .
דר' מישל או'דנט, מיילד בית וגינקולוג חוקר בתחום המיילדות, מוכיח במחקריו את יעילות נוכחותה של דולה בחדר הלידה, נוכחות עוטפת אמפטית ושקטה.
בתיאורי את המנחה/מטפלת בשיטת פאולה, הזכרתי את תפקידה המכיל, מאפשר וממעט להתערב. על החשיבות של החזקת מרחב של פרטיות, ביטחון והגנה, מרחב בו תוכל היולדת להשיל את הבקרה הניאו קורטאלית, להתמסר ולאפשר למח הקדום שלנו, למערכת הפרימאלית, לנהל את הלידה.
מצב זה שבו היולדת מתמסרת להנחיה פנימית, בוטחת בידע הגוף ומייתרת את הבקרה במרחב הלידה, מקביל להוראה השגורה והשכיחה בשיטת פאולה, "תני לגוף לעשות מה שהוא רוצה". הלגיטימציה להיות מי שנכון לך להיות בלידה, היכולת להיענות לקול אותנטי המניע אותך והאמון שהגוף יודע יותר מכל מה נכון, ויודע לעזור לעצמו, איננה ברורה מאליה.
כפי שציינתי מערכת הספינקטרים מחושקת באלפי אמירות טאבו קולקטיביות וסיפורים אישיים.
לידה מזמינה את היולדת לפגוש את עצמה במצב פרימאלי, חשוף ולא מקובל מבחינת הנורמות החברתיות בחברות מערביות.
אימון באיפשור במרחב בטוח, ופירוק מטען המבוכה האפשרי, יכול להיות אחד מהתהליכים הרצויים כהכנה לשעות הלידה. או במילים פשוטות, ככל שהיולדת תחיה בשלום עם העוצמות הטמונות בגופה ועם היותה גוף שיודע, כך תהיה נקודת הפתיחה שלה בלידה טובה יותר.
גם אישה שלא תירגלה מראש, יכולה למצוא כוח רב בעידוד עדין ולא מכביר מילים, וגם התרגילים האחרים, ברגע שניתנים, עשויים להוביל בדיוק לכך שהגוף יענה, והלידה תתקדם.
