זהר כבר בדקה
זוג אהובים בצינוק
אהוב ואהובה
היא קוראת לו מתוק
הוא קורא לה מתוקה.
היא יכלה לא לבוא
הוא יכול היה להישאר לבד
והיה לו יותר מקום
ועכשיו הוא יכול היה לנשום.
תבואי אתי, הוא אמר לה
לא אהיה לבד עוד לעולם
ודבר לא יוכל לרֶצות אותי
ודבר אני לא ארצה.
נהיה ביחד, אמר לה,
והמתוקה, נדחקה.
תעשי לי קצת מקום, היה צוחק
תעשה אתה, היא בוכה.
הוא היה אוסף טיפות מגופה
ושותה
היא היתה אומרת – יש לי עוד בשבילך.
זוג אהובים בצינוק, מתוק ומתוקה.
מתי השתיקה נהיית שבי
מתי השבי נהיה שתיקה.
