סיסי שליה

מאת : פרופ' מוטי חלק, מנהל מחלקת נשים ויולדות, המרכז הרפואי "הלל יפה" בחדרה.

בדיקת סיסי שליה הינה פעולה אשר מטרתה ליטול דגימות קטנות מאוד מהשלייה לצורך ביצוע בדיקות גנטיות לכרומוזומים ו-DNA ובכך לאפשר אבחון מוקדם של מספר מחלות גנטיות.
השלייה היא האיבר הממוקם בחלק הפנימי של דופן הרחם האימהי, איבר זה אחראי על שחלוף חומרים ומעבר חמצן וחומרי מזון מהאם לעובר.
סיסי השליה הם היחידות הקטנות המרכיבות את השליה והם מכילים מטען גנטי (כרומוזומים) זהה לזה של העובר.

בבדיקת סיסי שליה ניתן לבדוק נוכחות מספר מחלות גנטיות כגון : תסמונת דאון, מחלת טאי זקס, ציסטיק פיברוזיס וכמו כן ניתן לקבוע את מין העובר.
הבדיקה מבוצעת בדרך כלל בטרימסטר הראשון להריון (שבועות 10-12). תוצאות הבדיקה מתקבלות תוך מספר ימים-שבועות.
בדיקה מוקדמת זו מאפשרת לצמצם את זמן ההמתנה לתוצאות ומאפשרת, אם יש צורך, סיום הריון בשלב מוקדם ובטוח יותר.
בדיקת מי שפיר היא בדיקה חלופית אשר במהלכה נשאבת כמות קטנה של מי שפיר (הנוזל הממלא את שק ההריון ובתוכו שוהה העובר). ניתן לבודד תאים עובריים מתוך מי שפיר ולבדוק נוכחות מחלות גנטיות מסוימות.
דיקור מי שפיר מבוצע בשלב מאוחר יותר של ההריון (שבועות 16-18) וזמן ההמתנה לתשובות הוא ארוך יותר.

נשים בהריון שייתכן וישקלו ביצוע בדיקת סיסי שליה :

1. נשים בגיל 35 שנים או יותר
2. נוכחות קרוב משפחה מדרגה ראשונה או ילד מהריון קודם עם מחלה גנטית.
3. תשובות פתולוגיות של מבחני סקר בטרימסטר ראשון, דבר המעלה חשד לנוכחות תסמונת דאון.
מחלות גנטיות המאובחנות על ידי בדיקת כרומוזומים ומטען גנטי ניתנות לאבחון בבדיקת סיסי שלייה או דיקור מי שפיר. לא ניתן לאבחן מומי מערכת עצבים מרכזית בבדיקת סיסי שליה.

אופן ביצוע הפעולה :

טרם הפעולה מבוצעת בדיקת אולטרסאונד לקביעת מספר העוּבּרים וגיל ההריון המדויק. בנוסף, במידה ומדובר בהריון מרובה עוברים יש לקבוע האם לעוברים יש שלייה אחת משותפת או האם יש לכל עובר שלייה נפרדת (במקרה זה תילקח דגימה נפרדת מכל שלייה לחוד).
הפעולה מבוצעת על ידי רופא נשים המיומן ומנוסה בביצוע פעולה זו.
ישנן שתי גישות לביצוע הפעולה :
• גישה נרתיקית – הפעולה מבוצעת על ידי החדרת מוליך דרך הנרתיק תחת הנחיית אולטרסאונד. באיתור אזור השליה המיועד לדיקור מוחדר קטטר על המוליך הנ"ל לתוך השלייה ונשאבת כמות קטנה של רקמה.
• גישה בטנית – דיקור השליה מבוצע דרך דופן הבטן ותחת הנחיית אולטרסאונד תוך כדי ניסיון לא לחדור לתוך שק מי השפיר.
לרוב ישנה שאיבה מוצלחת של רקמת שליה כבר בדקירה ראשונה אך לעתים יש צורך בניסיון שני או שלישי.

מצבים בהם נמנעים מביצוע סיסי שליה :

היצרות צוואר הרחם, שרירנים צוואריים או רחמיים נמוכים, זיהום צווארי, כיפוף חד של הרחם המקשה על הגישה לשליה, מנח עוּבּרי החוסם את הגישה לשליה.
סיבוכים אפשריים :  הסיבוכים המשמעותיים ביותר בבדיקת סיסי שליה הם נזק לעוּבּר והפלות. אין עלייה בשכיחות מוות עוברי.
הפלות – בדיקת סיסי שליה כרוכה באחוז הפלות גבוה יותר (2.4%) מאשר בדיקור מי שפיר (0.5%). הסיכון להפלה גבוה יותר בביצוע הבדיקה בגישה נרתיקית  מאשר בגישה בטנית. גישה בטנית כרוכה בסיכון להפלה הדומה לזה בדיקור מי שפיר.
הסיכון להפלה קשור ל: הגישה בביצוע הפעולה, אם עובר קטן יחסית לגיל ההריון, 3 או יותר דיקורים, ניסיון המבצע.
מומים מולדים – דווח על אחוז גבוה יותר של מומי גפיים בבדיקות סיסי השליה אשר בוצעו בשבוע הריון מוקדם (פחות מ-9 שב‘). סיכון זה אינו תלוי בגישה, סוג המחט או בניסיון המבצע.
דימום נרתיקי – הפרשה דמית קלה דווחה בעד שליש מהמקרים. דימום נרתיקי יותר משמעותי דווח בפחות מ-6% מהמקרים והוא שכיח יותר בגישה הנרתיקית.
זיהום– זיהומים לאחר בדיקת סיסי שליה הינם נדירים ביותר. הסיכון גבוה יותר בגישה הנרתיקית מאשר בגישה הבטנית.
דימום עוברי – בעת ביצוע הבדיקה עלול להיגרם מעבר דם עוּבּרי לתוך מחזור הדם האימהי. מעבר זה עלול לגרום לתגובה חיסונית של האם כנגד הדם העוברי באמהות שסוג הדם שלהן הוא שלילי (Rh negative) ולכן יש צורך במתן זריקת anti D בתום הפעולה לאמהוֹת אלו.