דקלה מיכאל

עליתי לכיתה א' בת שש ויום, יודעת לקרוא כבר שלוש שנים. אבא שלי לימד אותי לקרוא בגיל שלוש. אבל את המורה שלי בכיתה א' זה לא עניין. יתרה מכך, זה אפילו עיצבן אותה. מה זאת אומרת "יודעת לקרוא"? פה חיים חיי שיתוף ושוויון, פה כולם אותו דבר, כולם שווים.

וכך ביליתי את כיתה א' ב"דנה נמה דנה קמה", כמו כולם. כי להיות כמו כולם היה ערך עליון. ואני הלכתי ונבלתי, דנה קמה ודנה נמה ואני לא ידעתי את נפשי משעמום ומתסכול ומכאב. כאב של ילדה שלא רואים אותה אלא רק את מידת התאמתה, את המידה בה היא משרתת את הערך העליון "כולם אותו דבר".

ואז עליתי לכיתה ב'. וקרה לי נס.
אולי מישהו בוועדת חינוך הבין שהמורה ההיא נוראית. אולי סדרן העבודה החליט שהיא תהיה משהו אחר לפתע, ולא מורה. צרכי המשק קודמים לכול. ואולי באמת קרה לי נס.
אבל בכיתה ב' קיבלנו מורה חדשה, את דקלה מיכאל.

דקלה היתה אז בת 29. מורה צעירה, בתו של סופר ידוע שם ואשת ספר אמיתית, אשה משכילה. אני לא יודעת כמה נסיון הוראה היה לה אז.
דקלה הצילה אותי. היא ראתה אותי, וקיבלה אותי, ואהבה אותי, ונתנה לי לקרוא ולכתוב ולהיות לא כמו כולם אלא כמו שאני.
כיתות ב' ו-ג' היו קסם של שנים בשבילי ומעולם לא שכחתי את דקלה. התכתבתי איתה עוד כמה שנים אחרי שהיא עזבה את הקיבוץ, היא הפכה עבורי לאחת הדמויות החשובות של חיי ושנים תהיתי אם היא יודעת איזו משמעות מעצבת, מכוננת, אדירה היתה לה עבורי.

לפני כמה חודשים נכנסתי עם בעלילטורס לסופר, ומולי חלפה אישה די מבוגרת ופתאום היה לי ברור שזו דקלה. לרגע עוד התלבטתי אם לקרוא בשמה, פדיחות, ומה אם זו לא היא…
אבל מה, בגלל אופציה לפדיחה קטנה אני אפספס אותה, את דקלה, שהיתה אחת הדמויות שעיצבו את חיי..? אין מצב! קראתי בשמה והיא הסתובבה.
עמדנו שם בכניסה לסופר המקומי. מסתבר שאנו גרות כבר כמה שנים באותה מושבה קטנה. יש בינינו שני רחובות, באמאש'לי.

עמדנו שם, שתי נשים מבוגרות, עם דמעות בעיניים, לא היו המון מילים.
אבל היה משפט אחד שדקלה אמרה לי בפגישה הזו שיש לי הרגשה ש-שוב-ישנה את חיי. היא אמרה "זהרק'ה, רק תגידי לי שאת כותבת."
כן, אני כותבת, אמרתי לה. אבל בעצם, טיפות של זיוף הרעילו את שמחת הלב שלי. האם אני כותבת? באמת? האם התחתנתי באמת עם המהות הכותבת שבי, זו שכותבת כי היא לא יכולה שלא? זו שכותבת גם במקום לישון, במקום לבשל, במקום להתפרנס? האם באמת הכרתי במהות הכותבת שבי באופן המלא, השוקק, הקתולי של "עד שהמוות יפריד בינינו"?

כעבור כמה ימים פתחתי תיקיה חדשה במחשב, קראתי לה "החיים" והתחלתי לכתוב.