דולות בליס יההה בייבי!

לפעמים חלומות מתגשמים. לפעמים עולמות נפגשים. כמה זה בנאלי וכמה זה חזק.

לפני למעלה מעשור, נכנסתי להריון הראשון שלי.
סיפור הלידה הראשון שנחשפתי אליו היה של אישה שהכרתי, בלידה ראשונה, שילדה עם דולה, בעמידה, בקבלה של חדר הלידה, תינוקת של כמעט 4 ק"ג, בלי תפרים.
היא שלחה לי לינק אליו. פלא שהוצב באותו רגע סטנדרט מטורף..?

רציתי לידת בית. לא כי הייתה לי אז אג'נדה ללידה טבעית, אפילו קצת הדחקתי את העובדה שכתופעת לוואי ללידה בבית, לא יהיה לי אפידורל בלידה. חשבתי, בקטנה. מה זה לעומת הבדיקות שערכתי ומצאתי, כי הסיכון לחתך בלידה קטן מאד בלידת בית וענק מאד בלידה ראשונה בבית חולים..?
זו לא פרה היסטוריה, אבל אני מדברת אתכן על 90% מהנשים בלידות ראשונות דאז בישראל.
נתון שהחריד אותי עד עמקי נשמתי ורקמותיי.

ואז התגלתה אצלי סוכרת הריון, והבנתי שאני אלד בבית חולים. שאני מעדיפה להגיע הכי מוכנה שאפשר. בעצם אז הריתי והתחלתי ללדת את "זהר כבר בדקה".
הרכבתי צ'ק ליסט שאפתני ביותר ללידה, והתחלתי לחפש את חדר הלידה שיאפשר לי את מבוקשי.

מצאתי. אבל בדרך מצאתי גם מציאוּת שפשוט לא הסכמתי לעכל.
מציאות שבה נשים אינן מודעות לחופש הבחירה שלהן ואינן לוקחות אותו.
ובעולם הרי אין ואקום.
אם את לא לוקחת את הבחירות לידייך, המערכת לוקחת אותן מידייך, כי מישהו צריך.

מצאתי מציאוּת של חדרי לידה עם הרבה יותר מדי התערבויות בתהליך הטבעי של הלידה והרבה הצלות הירואיות של לידות שלא היו צריכות כלל להסתבך מלכתחילה.
מציאות שבה נשים אינן לוקחות לידיהן את זכותן על גופן ואת חובתן על תינוקן.

יצאתי לדרך לשינוי פני הלידה בישראל, הצטרפתי לדרך של חתירה לחופש בחירה, ללידות רכות ובריאות.
דרך שהיא חכמה יותר מכל ההולכים בה.
דרך של רגש ומחשבה, חתירה בלתי פוסקת והקשבה ללב תוך כדי קריאת מחקרים אובססיבית ואינספור שיחות עם אינספור אנשי מקצוע, רופאים, מיילדות ואנשי מנהלה.

וואו, זה מתחיל להישמע כמו הספד, ואני דווקא מתכוונת להישאר בסביבה.
השבוע אחגוג צעד נוסף ומרגש בדרך.
צעד שהוא אבן פינה לעבודה משותפת, מתוך כבוד הדדי ואהבה משותפת לעולם הלידה,
מפגש הכרות חגיגי בין עולם התמיכה המיוצג על ידי אחיותיי הדולות, לבין עולם הטיפול עליו אמונים המיילדות והרופאים בחדר הלידה.

חדר לידה חשוב ומשמעותי פותח שעריו ולבו לעבודתן הברוכה של הדולות, לרחשי לבן ורחמן של הנשים היולדות ולהגשמת החזון המקצועי של כולנו ללידות בריאות ונפלאות.

ליס, איכילוב, המרכז הרפואי ת"א, איך שלא תקראו לו, אני מצדיעה לכם. אתם אמיצים.
היה לי לעונג להגיע אתכם עד הלום ומתרגשת לקראת ההמשך.