זהר כבר בדקה
היום קיבלתי את המייל, אולי הכי מרגש בקריירה שלי. שלא התחילה אתמול, אפעס. הכותרת שלו היתה "פשוט תודה", אבל לא זיהיתי את שם השולחת. כשפתחתי את המייל, הבנתי שמדובר באשה שאני לא מכירה. מעולם לא פגשתי אותה. אבל שיניתי לה את החיים.
ועשיתי את זה כמו שתמיד חלמתי. בכוחן של המילים שלי.
בינואר 2014 ישבתי לצפות ב"בייבי בום", פעולה הירואית לכל הדעות, שתוצאתה היתה פוסט שהיכה גלים ב-XNET וגם אצל אחינו הגדול – YNET.
אולי היום, בימים קשים של שידור העונה השניה של "בייבי בום", הגיע הזמן להיזכר בפוסט הזה ואולי משום כך הגיע אליי המייל המופלא הזה דווקא היום, של אשה אחת שעשתה איתי חסד אנושי גדול. היא אמרה תודה.
וכך היא כותבת: "שמי שני גלעדי, אני בת 35, אם ל-3 ילדים, הקטנה שלי כבר בת שנה.
אני חייבת לסגור את הפינה הזו ופשוט לספר לך על הלידה של ע' שלי, היא היתה טבעית, היא היתה מושלמת, בלי אפידורל, והיא היתה כזו – בזכותך!
את לא מכירה אותי ומעולם לא נפגשנו, אבל את היית הדולה שלי, הכל קרה בזכותך ואת אפילו לא יודעת (ההדגשה במקור). היית איתי בלידה וליווית אותי במהלכה.
כל זאת בזכות פוסט שקראתי בבלוג שלך בתקופת הריוני, בו כתבת הערות והתרשמויות מקצועיות שלך כדולה על הסדרה "בייבי בום". קראתי, הסכמתי והפנמתי, ועוד איך שהפנמתי.
חשוב לי שתכירי את הסיפור שלי, חשוב לי שתדעי איזו פינה חמה יש לך אצלי בלב."
למייל המרגש-לדמעות הזה צירפה שני תמונה של המתוקה הקטנה ואת סיפור הלידה שלה שאני שזורה בו לכל מהלכו, כשהיא מוצאת כוחות בתוכה להתמודד ("כמו שזהר הסבירה"), כשהיא בוחרת לראות את היותה לביאה ("כמו שזהר אמרה"), כשהיא יולדת את בתה השלישית בחוייה מתקנת מדהימה לשתי לידותיה הקודמות.
לידה שכנגד כל התנאים, היתה לידה מקסימה ולא כי היא היתה טבעית או בלי אפידורל אלא כי היא היתה של שני ושל בתה. לביאה והגורה שלה.
"בזכותך", היא כותבת לי. ובכן. ברור שלא. בזכותה בזכותה בזכותה. אני רק הייתי צינור להעברת הידע והעוצמה, שהיא לקחה בשתי ידיים ובראה מהם מציאות קיימת.
ישבתי בביתי שעל החוף בקופנגן, תאילנד, קראתי שוב ושוב את סיפור הלידה של שני ובכיתי כמו אשה שמלאכתה נעשית בעולם הזה, תודה לאל.
ואז חשבתי שלקראת העונה החדשה של "בייבי בום" שהחלה להיות משודרת בארץ בימים אלו, אולי יש מצב שהפוסט הזה יכול להדהד לעוד נשים שיקחו ממנו ידע ועוצמה ובשתי ידיהן יבראו מציאות קיימת של לידות טובות וחופשיות.
אולי עוד יש לפוסט הזה מלאכה לעשות בעולם הזה.
הנה הוא. זו לא הכותרת שהעורכת שלי נתנה לו אבל בלב אני קוראת לו "רקויאם לבייבי בום".
