ביות מלא – מה אומרים המומחים

ביות – ROOMING IN – מה זה ?

ביות הינה שיטת אשפוז בה האם והתינוק נמצאים יחד באשפוז משותף.
ישנם מספר סוגי ביות הנהוגים בבתי היולדות השונים ברחבי הארץ –
• ביות חלקי – אשפוז משותף בחלק משעות היממה ונפרד בשאר שעות היממה, לדוגמא – התינוק שוהה עם אמו בחדרה במחלקת יולדות לאורך כל שעות היום והערב ומוחזר בלילה לשהות בתינוקייה, או – התינוק שוהה עם האם במחלקת יולדות לפי רצונה והיא יכולה להפקידו בתינוקייה לפי בקשתה בזמן הנוח לה.
• ביות מלא – אשפוז משותף לאורך כל היממה, התינוק נמצא עם אמו בחדרה במחלקת יולדות במשך כל היממה כולל בלילה.
• ביות גמיש – אשפוז משותף לאם ולתינוק על פי בחירת היולדת, כלומר – אין הכרח לבחור שיטת אשפוז מראש עם ההגעה מחדר הלידה למחלקת היולדות, אלא ניתן לקחת את התינוק לאשפוז משותף ולהחזירו לאשפוז נפרד בתינוקיה על פי רצון האם וצרכיה במהלך ימי האשפוז של האם והתינוק יחד בבית החולים.

ידוע היום כי ביות, ובעיקר ביות מלא, מהווים בסיס חשוב ומשמעותי ליצירת הקשר הראשוני -BONDING – בין האם לתינוק בכלל ולהצלחת ההנקה בפרט, ולמרות זאת – לא כל בתי היולדות בישראל מאפשרים זאת.

ביולי 2003 יצא חוזר משרד הבריאות לעידוד הנקה, הקורא לכל בתי היולדות להחיל את ההגדרה של ארגון הבריאות העולמי (WHO) לבתי חולים ידידותיים לתינוקות (BABY FRIENDLY), הגדרה הכוללת בתוכה אפשרות לביות מלא של האם והתינוק למשך כל שהותם בבית היולדות.
מתוך כך ברור כי בתי יולדות אשר אינם מאפשרים לאם ולתינוק לשהות יחד לאורך שעות היממה על פי בחירתה של האם, נוהגים כך בניגוד לעמדת משרד הבריאות וכמו כן בניגוד לרצון רבות מהיולדות.
השיח הציבורי בנושא הביות מתנהל הן סביב עצם רצונן של האימהות להיות עם תינוקן לאחר הלידה כמו גם רצונן של אחרות לנוח לאחר הלידה בעוד התינוק שוהה בגפו בתינוקייה, וכן סביב הסוגיות הממסדיות – האם הצוות נדרש להיערכות מיוחדת על מנת לאפשר ביות, האם זה אפשרי – ואולי אף עדיף למערכת עצמה ?

מספר פרופ‘ חלק, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי "הלל יפה" בחדרה ובעבר מנהל מחלקת יולדות א‘ ב"סורוקה", שהינה מחלקת ה"דגל" של הביות המלא בבית החולים הדרומי – "בתפיסת העולם שלי – נשים אחרי לידה צריכות להיות עם התינוקות, בוודאי ביממה הראשונה לחיי התינוק, זה מאד חשוב ליצירת הקשר הראשוני.
אישית זה נראה לי מאד מלאכותי להפריד בין אם לתינוק, אשר במשך תשעה חודשים שמע דופק אימהי, הרגיש חום גוף. עבורי כמטפל שרואה את העוּבּרים לאורך כל ההריון, עבורי הם מוחשיים מאד, וגם הם מטופלים שלי !
תינוק שנולד בריא ואמו בריאה צריכים להיות יחד, לפי תפיסת עולם זו אני פועל.
מחלקת יולדות כפי שאני רואה אותה צריכה להיות מחלקת יולדות ויילודים, ובהחלט הצוות הרפואי והסיעודי צריכים להיערך לכך. לוקחים שני צוותים, ממחלקת יולדות וממחלקת תינוקות, וצריכים להביא אותם לעבוד במשותף, לא זה לצד זה אלא יחד, ולכך צריך להקדיש הרבה מחשבה.
כמו כן צריך פרוטוקול טיפול בטיחותי, למשל מה קורה כשהאם צריכה להתקלח, מי אחראי על התינוק.
הרופא הגינקולוג צריך לעשות ביקור אצל האימא ורופא הילדים צריך לעשות ביקור אצל התינוק, כולל שחרור שניהם הביתה. כל זה צריך להיות ליד מיטת האם, והאחיות צריכות לטפל במשותף בשני המטופלים – אמא ותינוק.
כמי שהגיע מניהול מחלקת יולדות א‘ בסורוקה, אשר כולה בביות מלא שמיושם הלכה למעשה, כשהגעתי להלל יפה, שאלתי מה עם ביות – נעניתי שיש. שאלתי איפה ? באילו חדרים יש ביות, ענו לי שמשולב, הסברתי שלתפיסתי, ביות מלא צריך להיות באגף נפרד שבו כל הנשים רוצות ביות, בחדרים כאלו צריך לאפשר יותר מקום פיזי כדי שהתינוק יטופל. עם ההבנה הזו ניגשנו להנהלת בית החולים וביקשנו להכשיר אגף של 6 מיטות בשלב ראשון. קיבלנו שיתוף פעולה אבל המהלך לווה בהרבה סקפטיות של הצוות שטען – פה נשים רוצות לנוח, לא רוצות את התינוקות איתן, מספיק יהיה להן בבית. אני טענתי שכשהאפשרות תינתן – יתעורר הרצון.
אפשרנו אגף עם 2 חדרים ולובי, שירותים ומקלחת צמודים, כורסאות נוחות לבני הזוג – ומאז שהאגף נפתח יש לנו תפוסה מלאה, לפעמים אפילו פותחים חדר נוסף. התקנו בחדרים כיור לרחצת התינוק, כורסאות הנקה, שידות טיפולים, ובמקביל פיתחנו פרוטוקול מסודר עם הפגייה ורופאי היילודים.
בעתיד, עם המעבר לבניין החדש, התוכנית היא להכשיר עשרים מיטות לכדי אגף ביות שלם, במקביל למחלקת היולדות הרגילה שבה ניתן יהיה ליישם כל אפשרות – מחוסר ביות עד ביות חלקי וגמיש. אני מאמין שבטווח של שנה זה יקרה."

אז מה באמת הקשר בין ביות והנקה ?

דר‘ מירה ליבוביץ‘, רופאת ילדים ויועצת הנקה מוסמכת IBCLC, מסבירה – "ידוע שתינוק זקוק לינוק כבר בסמוך ללידה, בניגוד למה שחשבו פעם – שתינוק לא זקוק לאכול ביממה הראשונה לחייו. ההמלצות המקובלות היום הן על ידי WHO והן על ידי AAP – האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים – היא הנקה לפי דרישה כשהתינוק סמוך לאמו.
חשוב לדעת – גם אם אמא מבקשת שיקראו לה להנקה, הרי שבדקו ומצאו שלוקח כשעה מהרגע שהתינוק נותן סימנים ראשונים לרצון לינוק ועד הרגע שהאם מגיעה אליו.
כדאי גם לקחת בחשבון שתינוק שורף את הסוכרים הזמינים, את האנרגיה הזמינה – על המאמץ שהוא משקיע בבכי, מתיש את עצמו ופעמים רבות כתוצאה מכך יונק באופן פחות יעיל.
חשוב לשים לב שתינוק בימיו הראשונים יכול לינוק שעות ארוכות, זה לגמרי צפוי ונורמאלי, ולא פעם בשלוש שעות למשך רבע שעה – זוהי מחשבה מופרכת שגורמת אכזבה רבה אצל האימהות – את זאת הרבה יותר קל ליישם לאשה שרק ילדה כשהתינוק צמוד אליה.

מחקר שבדק את נושא שעות המנוחה והשינה אצל אימהות ששהו בביות לעומת אימהות שלא, מצא כי אימהות לאחר לידה זכו למנוחה זהה בין אם בחרו בביות עם תינוקן ובין אם לאו.
ישנן מדינות בעולם המערבי בהן ברוב בתי החולים אין כלל תינוקייה אלא התינוק נמצא ליד אמו, גם אם האימא אחרי לידה קשה – האחיות מטפלות בתינוק אבל הוא אינו מופרד מהאם.
ביות מתפרש בארץ כאילו שהאחריות לטיפול בתינוק היא על האימא, בפועל מקומות שמיישמים טיפול בתינוק ללא הבדל אם הוא בתינוקייה או ליד מיטת אמו – אלו מקומות שמאפשרים ביות נכון.
בכל עולם החי אין מצב של הפרדה בין האם ליונק בשעות הקריטיות שלאחר הלידה.
כדאי לדעת שתינוקות יונקים סמוך ללידה ואחר כך לאורך פרק זמן של כיממה הם די ישנוניים, ביממה השנייה מתחילים לינוק לעיתים קרובות ואם האימא לא צריכה לצאת מהמיטה כדי להיניק ואף מקבלת עזרה – זה המצב האופטימאלי לשניהם.
תינוק כמובן זקוק לאמו – מגע, קירבה – גם אם אינו יונק."

זאת מדגישה גם מנהלת מחלקת תינוקות במרכז הרפואי "מאיר" בכפר סבא, ג‘ניס זאוסמר, אף היא יועצת הנקה מוסמכת IBCLC, שאף חולקת על כך שביות דורש תנאים פיזיים מיוחדים אך בהחלט מבהירה כיצד נערכים לכך מבחינת הצוות – " ביות אינו = הנקה, הביות תורם מאד להצלחת הנקה אולם בעיקר חשוב לקשר עם התינוק, טיפול בתינוק ויצירת המשפחה החדשה.
מאחר ולא יכולנו לקבל תוספת כוח אדם או בינוי מיוחד לביות, אנו מיישמים ביות באמצעים העומדים לרשותנו, עם אותו כוח אדם.
הטיפול הינו כוללני משולב באם ובתינוק – זה אומר שהיחידה "אם-תינוק" מטופלת על ידי אחות אחת. לא ייכון מצב בו, לכאורה, החלק העליון של האם שייך לתינוקייה והחלק התחתון למחלקת יולדות… שילבנו את צוות האחיות של מחלקת יולדות ומחלקת תינוקות כדי לתת טיפול כוללני.
שביעות הרצון הגבוהה מורגשת לא רק בקרב היולדות אלא גם בקרב הצוות, שרואה את ההיגיון שבדבר, שמרגיש שהולך הביתה לאחר שעשה עבודה טובה יותר עם היולדות והתינוקות כיחידה אחת.
הביות אינו פונקציה של בינוי מיוחד אלא של רצון שלנו ושל האימהות לעשות ביות. אנחנו מבינים שהתינוק שנמצא עם אמו – הוא תינוק הכי רגוע ושקט, כשבמקביל אנו עובדים על הבנה של האימהות לגבי צרכי התינוק.
אני רואה שהאוכלוסייה יותר ויותר רוצה ביות, מאחר והביות גמיש וניתן להביא את התינוק לתינוקייה מתי שרוצים – מבחינתנו כולם בביות, זו החלטה של האימא. הביות "מדבק" – אימא שרואה ששכנתה עם התינוק והוא שקט ומרוצה – אולי תיקח גם היא את תינוקה לביות.
כרבע מהתינוקות ב"מאיר" נמצאים בביות מלא והשאר בביות חלקי כלשהו.
ביות לא צריך תנאים מיוחדים – תינוק צריך אמא ואמא צריכה תינוק."

אז איפה בישראל מאפשרים ביות מלא ?

בצפון – פוריה, העמק, נהריה, בני ציון, כרמל, רמב"ם, הלל יפה, זיו (מאז 94‘), בית החולים האנגלי בנצרת.
בבית החולים הצרפתי בנצרת מספרים שאין דרישה מצד האוכלוסייה לשהייה משותפת עם התינוק.
בדרום – סורוקה, ברזילי.
בירושלים – הדסה עין כרם, שערי צדק
בביקור חולים מעידים שאוכלוסיית היולדות אינה דורשת את התינוקות לביות, בהדסה הר הצופים כעקרון אין ביות מלא אלא חלקי.
במרכז הארץ – בילינסון, שיבא, ליס, אסף הרופא, קפלן, מאיר, לניאדו, מעייני הישועה.

ומילה אחרונה – "אבל בלידה שלי לא נתנו לי…!"

ובכן. בכל מקום יכולים "לא לתת לך". אבל אם קראת כאן שביות מלא הוא המדיניות הנהוגה, לפחות את יודעת מה זכויותייך. דרשי אותן!